מחלת ריאות אינטרסטיציאלית

יעילות ובטיחות הטיפול בנינטדיניב במחלת ריאות אינטרסטיציאלית

מחקר השוואתי על יעילות ובטיחות הטיפול בנינטדיניב לעומת אינבו בחולי מחלת ריאות אינטרסטיציאלית הקשורה לטרשת רב-מערכתית

30.06.2019, 17:43
מחלת ריאות, רופא בוחן צילום רנטגן (צילום: אילוסטרציה)

מחלת ריאות אינטרסטיציאלית (Interstitial lung disease, ILD) היא ביטוי שכיח של טרשת רב-מערכתית (Systemic sclerosis) וסיבה מובילה לתמותה הקשורה לטרשת רב-מערכתית. כבר הודגם שלתרופה נינטדניב (Nintedanib), השייכת לקבוצת מעכבי קינאזת טירוזין, יש השפעות נוגדות לייפת (פיברוזיס) ונוגדות דלקת במערכי ניסוי טרום קליניים של טרשת רב-מערכתית ומחלת ריאות אינטרסטיציאלית.

מחקר זה היה אקראי, מבוקר אינבו ובעל סמיות כפולה. מטרתו היתה לחקור את היעילות והבטיחות של נינטדניב בקרב חולי מחלת ריאות אינטרסטיציאלית הקשורה לטרשת רב-מערכתית. המטופלים שגויסו היו חולי טרשת רב-מערכתית, אצלם הופיע התסמין הראשון שאינו קשור לתסמונת רנו (Raynaud's) ב-7 השנים שקדמו למחקר. בנוסף, למגויסים הייתה סריקת טומוגרפיה ממוחשבת ברזולוציה גבוהה שהראתה לייפת שהשפיעה על 10% מהריאות לכל הפחות.

המשתתפים הוקצו אקראית ביחס של 1:1 לטיפול עם נינטדיניב במינון 150 מיליגרם במתן פומי, או לטיפול עם אינבו. נקודת הסיום הראשונית היתה הקצב השנתי של הירידה בקיבולת חיונית מאומצת (FVC), שהוערך על פני פרק זמן בן 52 שבועות. נקודות הסיום המשניות העיקריות היו השינויים המוחלטים ביחס למצב הבסיס בשיטת הניקוד המותאמת לשינויים עוריים על שם רונדן (Rondan) ובניקוד הכולל בשבוע 52 לפי שאלון סנט ג'ורג' להערכת המצב הנשימתי (St. George’s Respiratory Questionnaireי[SGRQ]).

סך של 576 מטופלים קיבלו לפחות מנה אחת של נינטדניב או של אינבו. 51.9% מהם סבלו מטרשת רב-מערכתית עורית מפושטת ו-48.4% טופלו עם מיקופנולט (Mycophenolate) במצבם הבסיסי.

בניתוח של נקודת הסיום הראשונית, שיעור השינוי השנתי המותאם בערכי FVC היה 52.4 מיליליטר לשנה בקרב המטופלים עם נינטדיניב, ו-93.3 מיליליטר לשנה בקבוצת האינבו (הבדל 41.0 מיליטר לשנה, רווח בר-סמך 95%, 2.9 עד 79.0, P=0.04).

ניתוחי רגישות שהתבססו על זקיפות מרובות עבור נתונים חסרים הניבו ערכי P שנעו בין 0.06-0.10 לגבי נקודת הסיום הראשונית. השינוי ממצב הבסיס ועד שבוע 52 בניקוד רונדן ובניקוד הכולל לפי שאלון SGRQ, לא נבדל באופן מובהק בין שתי קבוצות הטיפול, כאשר ערכי השינויים עמדו על 0.21- (רווח בר-סמך 95%, 0.94- עד 0.53, P=0.58), ו-1.69 (רווח בר-סמך 95%, 0.73- עד 4.12 [ללא התאמה להשוואות מרובות]), בהתאמה. האירוע החריג הנפוץ ביותר היה שלשול, והוא דווח על ידי 75.7% מהמטופלים מקבוצת נינטדיניב, ועל ידי 31.6% מהמטופלים מקבוצת האינבו.

החוקרים הסיקו שבקרב חולי מחלת ריאות אינטרסטיצאילית הקשורה לטרשת רב-מערכתית, קצב הירידה השנתי בערכי FVC היה נמוך יותר אצל חולים שטופלו עם נינטדיניב לעומת אינבו.

לא נצפתה תועלת קלינית בנטילת נינטדיניב מבחינת ביטויים אחרים של טרשת רב-מערכתית. מאפייני האירועים החריגים כתוצאה מנטילת נינטדיניב שנצפו במחקר זה היו דומים לאלה שתועדו בקרב חולי לייפת ריאתית ראשונית (IPF). אירועים חריגים שמקורם במערכת העיכול, לרבות שלשול, היו שכיחים יותר במהלך טיפול עם נינטדיניב לעומת אינבו.

מקור:

Distler, O. et al. (2019). The New-England Journal of Medicine. doi: 10.1056/NEJMoa1903076

נושאים קשורים:  מחלת ריאות אינטרסטיציאלית,  טרשת רב מערכתית,  נינטדיניב,  מחקרים