חשיפה בילדות לדיסליפידמיה נקשרה עם הימצאות של טרשת עורקים בגילאי הבגרות. עם זאת, עדיין לא ברור האם הסיכון לטווח הארוך הקשור לדיסליפידמיה מוחלש במידה והיא חולפת בבגרות. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'Journal of the American Heart Association', מטרת החוקרים הייתה להתייחס לשאלה זו על ידי בחינת הקשרים בין דיסליפידמיה בילדות ובבגרות לבין רבדים (פלאקים) טרשתיים בעורקי התרדמה (קרוטידים) בבגרות.
עוד בעניין דומה
ה-The Cardiovascular Risk in Young Finns Study הוא מחקר מעקב פרוספקטיבי על ילדים שהחל בשנת 1980, ומאז נערכים באופן קבוע מחקרי מעקב. החוקרים ערכו בדיקות סונר עורקי צוואר בשנים 2001 ו-2007 על 2,643 משתתפים בגיל ממוצע של 36 שנים על מנת לזהות רבדים בעורקי התרדמה. לצורך הערכת פרופיל השומנים בילדות החוקרים השתמשו במספר מדידות של גורמי סיכון על מנת לקבוע את העול המצטבר האישי עבור כל מדד שומן במהלך תקופת הילדות.
החוקרים חילקו את המשתתפים ל-4 קבוצות בהתבסס על מצב הדיסליפידמיה שלהם בתקופת הילדות ובבגרות: ללא דיסליפידמיה (קבוצת התייחסות - reference), היארעות של דיסליפידמיה, דיסליפידמיה שחלפה, ודיסליפידמיה מתמשכת. בנוסף, החוקרים השתמשו במודלים של רגרסיה ליניארית על מטופלים עם רבדים בעורקי התרדמה על מנת לבדוק את הקשר בין ערכי השומנים בסרום לבין אזור הרובד.
מתוצאות החוקרים עולה כי שכיחות הרבדים הייתה 3.3% (N=88). במודלים מתוקננים לגיל, מין וגורמי סיכון קרדיווסקולריים שאינם קשורים לפרופיל השומנים, הסיכון היחסי לרובד בעורקי התרדמה היה 2.34 (רווח בר-סמך של 95% 0.91-6.00) להיארעות של דיסליפידמיה בבגרות, 3.00 (רווח בר-סמך של 95% 1.42-6.34) לדיסליפידמיה שנפתרה בבגרות, ו-5.23 (רווח בר-סמך של 95% 2.57-10.66) לדיסליפידמיה קבועה. אזור הרובד בעורק התרדמה נמצא בקורלציה עם רמות הכולסטרול הכולל, ה-low-density lipoprotein וה-non-high-density lipoprotein בילדות.
לסיכום, הפרעות שומנים בדם בתקופת הילדות, גם אלו אשר נפתרו בבגרות, מהוות גורם סיכון לרבדים בעורקי התרדמה במבוגרים. זאת ועוד, ערכי השומנים בילדות נקשרו עם גודל הרובד בקרב מטופלים עם רבדים בעורקי התרדמה. ממצאי החוקרים מדגישים את החשיבות במניעה ראשונית של דיסליפידמיה בגילאי הילדות לצורך הפחתת הסיכון להתפתחות של טרשת עורקים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
